אביגיל הגיעה לגיל 70.

קמה בבוקר ומול המראה בחדר האמבטיה, בעודה מצחצחת את שיניה,

ספרה את הקמטים החדשים שנוספו לכבוד יום ההולדת, הם לא היו רבים.

היא שמחה אך בכל זאת החליטה שברגע זה נכון לעשות חשבון  נפש.

היא נותרה לבדה בבית לאחר שבחיר ליבה עזב את העולם לפני כשנתיים

בהגיעו לגיל גבורות.

"שניים מהקמטים החדשים הם עבורו" אמרה לעצמה

אבל ישנם עוד שניים חדשים, מה מקורם? שאלה את עצמה.

בעומק ליבה ידעה אבל פחדה להעלות את הידע למעלה אל גרונה ופיה.

ברגע של חסד, הרימה את שפופרת הטלפון וחייגה את המספר שחלמה עליו בכל לילה.

קול צעיר ענה לה: "הלו"

"זו אמא! אני רוצה להגיד לך סליחה על השנים בהן לא דיברתי איתך.

היה לי קשה לקבל את אבנר אך הבנתי שזו בחירה שלך ואני אוהבת אותך"

מן הצד השני נשמע בכי

אף פעם לא מאוחר למחילה

נהניתם? מוזמנים לשתף

מוזמנים להגיב