מכירים את זה שמשהו קטן יכול להקפיץ אתכם

הטורים עולים במהירות שיא

ועוד רגע תתפוצצו?

 

כעס הוא ביטוי חיצוני של פחד פנימי

משהו שקרה מדליק איזשהו זיק

זה יכול להיות משהו אמיתי ומוחשי

וזה יכול להיות גם הרבה פעמים

טריגר שהתעורר והפעיל אותנו על אוטומט

 

למשל: אני אמורה להגיע לפגישה ב11:00

ב10:55 אני עומדת במרחק 5 דקות נסיעה מהפגישה שלי

ולפני חוסמת את הרחוב משאית ופורקת סחורה –

ללא  כל התחשבות בתנועה.

אני כועסת! אני משתגעת מזה שנכנסתי למילכוד המטופש הזה…

אני לחוצה ועצבנית עכשיו!

מה עומד מאחורי הכעס?

ברור שזה הפחד שאאחר לפגישה

כשאני סופסוף מגיעה באיחור, אני מגיעה כועסת

הגוף שלי מלא באנרגיה של כעס

לוקח לו זמן להרגע וזה משפיע על הפגישה.

 

כשאנסה  להבין את הכעס שלי

אהיה איתו, אחקור, אבדוק מה עומד מאחוריו

יתכן שאגלה שבצעירותי הייתי מאחרת

כנראה שקרה אירוע משמעותי בדרך

שגרם לי כשהתבגרתי, להפוך דייקנית

וכיום כשמאחרים לפגישה איתי

זה מכעיס אותי מאוד,

ובודאי כך גם הדבר כשאני מגיעה באיחור.

 

תנסו להזכר רגע בסיטואציה כזו

מה קורה לכם בגוף?

כמה מהר אתם מאבדים את הסבלנות?

כמה אתם כועסים?

 

כשמישהו אומר לי: "אני כועס עלייך"

אני מבינה שהוא כועס

הכעס נמצא אצלו בגוף

אני בעצם ההשתקפות של הכעס שלו

כלומר: כשאני כועסת כל דבר שבא מולי מכעיס אותי

את עומדת מולי עכשיו אז את מכעיסה אותי

 

נחזור למשאית: לפני רגע הייתי רגועה ומה קרה שניה אחרי?

הסיטואצייה הפכה אותי לכעוסה

הכעס השתלט עלי ומשתקף כמעט בכל דבר.

הגעתי לפגישה באיחור של 10 דקות,

לקח לי זמן להרגע, הרגשתי אשמה על האיחור,

כל הרגשות התחברו לרגש המרכזי של כעס.

 

כשאנחנו כועסים מאוד על משהו שקורה

והכעס שלנו הוא לא פרופורציונאלי למה שקרה

אנחנו יכולים להבין שהכעס הוא לא בהכרח מהדבר עצמו

הוא גם לא מהיום..

הכעס עשוי לנבוע ממשהו שהפחיד אותנו נורא בילדות

למשל אני פחדתי מאוד כילדה

אם מישהו מהוריי הרים את קולו או צעק,

היום אכעס מאוד כשצועקים או צורחים

(שימו לב לכך שלעתים קרובות אנחנו כועסים על אותם הדברים)

הכעס הזה נמצא בתוכנו וממשיך ללבות אותנו

בטריגרים שלנו.

 

מחקרים מוכיחים כי לכעס יש השפעות פיזיולוגיות לא טובות על הגוף

אנשים שכועסים לעתים קרובות נוטים להיות חולים יותר

 

אז מה עושים עם הכעס הזה?

הוא לא נעלם בן יום,

 

אך אם נעצור בכל פעם שאנחנו כועסים

ונשאל את עצמנו:

איך זה שאנחנו כועסים? מה גרם לנו לכעס?

ככל שנכיר את הכעס שלנו יותר

כך עוצמתו תרד,

כמו כל דבר אחר בעצמנו

ככל שנכיר אותו יותר, נחקור עוד

כך נוכל לשלוט בו ולנהל אותו יותר.

בטכניקה בה אני עובדת עם המתאמנים שלי

אנחנו חוקרים את הרגשות הקשים שעולים

את הרגשות המעכבים, דפוסי התנהגות שמפריעים לחייהם

בדרך בה אנו נותנים מקום לחשוף את הרגשות

אנחנו מצליחים לפוגג אותם ולהתפתח למקומות

מעצימים וטובים יותר.

·         זה היה פוסט ראשון בסדרת פוסטים על רגשות שמאמללים אותנו

נהניתם? מוזמנים לשתף

מוזמנים להגיב