קורה לכם שהבן זוג
או הילד שלכם
או אמא שלכם
אומרים משהו
שמקפיץ לכם את הפיוז
ואתם מגיבים אוטומטית
בהתפרצות של כעס או צעקות
סביר להניח שלעתים קרובות
תרגישו חרטה לאחר מכן

למה אנו מגיבים כך?

איך אפשר להמנע מהאוטומט?

למה מילה או משפט שהם אמרו מפעיל אצלנו את האוטומט הזה?

 מה שפועל אצלנו באותה שבריר שניה
זו תחושת גוף שמזכירה לנו זיכרון ישן,
של משהו שקרה לנו והכעיס או העציב אותנו
בעבר, אולי בילדותינו.

  

 בזמן אימון סיפרה מתאמנת שלי על מקרה בו
בעלה אמר לה כמה ימים קודם קודם, לפני שיצא מהבית
והשאיר אותה ואת ילדתם לבד:
"אל תחכו לי, אחזור כשאחזור"
באופן מיידי היא התחילה לבכות.
מקרה זה היה חריג במערכת היחסים ביניהם.
היא לא הבינה למה עלתה בה תחושה כל כך חזקה
של נטישה, הרי היו ביניהם יחסיי אמון.

כשחקרנו ביחד מה קרה לה,
הבנו שזה משפט שמלווה אותה כל החיים.
המשפט שאמר לה בעלה הציף בה זכרון
על מה שקרה כשהייתה בת שלוש.
אבא שלה יצא מהבית ואמר בדיוק את אותו המשפט:
"אל תחכו לי, אחזור כשאחזור"
מאז לא חזר והשאיר אותה ואת אמה לבד.
לאחר תקופה הוא הודיע שהוא לא יחזור והוריה ניפרדו!
טראומה זו שחוותה בילדותה, מלווה אותה שנים רבות.
את אביה לא ראתה אחר כך במשך עשר שנים.

הזכרון צף מחדש בעוצמה כשבעלה אמר את אותו משפט,
שמבחינתו היה תמים.
מדוע היא התפרצה בבכי שניהם לא הבינו,
עד שנגענו בזה בתהליך האימון.

למצוא את המקור לאותו האוטומט זה חלק משמעותי ממה
שעוברים בתהליך אימון במטרה לנקות את האוטומטים
שאינם משרתים אותנו יותר.
לא פעם קורה שאומרים לנו משפט,
או מתייחסים אלינו בדרך שמזכירה לנו ארוע מהעבר
ואנו מגיבים באוטומט
בכעס או בעצב.

 
נישאר עם האוטומט עד אשר נחקור את המקור.

מחכה לך כאן לנקות את האוטומטים

נהניתם? מוזמנים לשתף

מוזמנים להגיב