היום התחיל מוזר, קמתי בבוקר מחלום הזוי. לא ממש זכרתי אותו אבל הדמות איתה התעוררתי הייתה חברת נעורים שלי שלא ראיתי שנים. הקשר בינינו עלה על שירטון כבר לפני יובלות, במרוצת החיים מישהו סיפר לי שהיא חיה באנגליה.

נזכרתי בה כשהתקלחתי, לא הבנתי למה חלמתי עליה.

כשיצאתי ראיתי שהייתה לי שיחה שלא נענתה על הסלולארי. זו הייתה חברתי הוותיקה ביותר, שרוני, איתה אני בקשר די רציף מאז אנחנו פעוטות (האמהות היו חברות טובות). מיד התקשרתי חזרה ולא הספקתי להגיד שלום והיא אמרה: "לא תאמיני את מי אני רואה היום הולכת בסוקולוב" התחיל לדפוק לי הלב בפראות כי הייתה לי הרגשה… והיא המשיכה "את זוכרת את" שתינו אמרנו מירה. "איך ידעת? גם את פגשת אותה?" "לא אני רק חלמתי עליה".

"איזה קטע", לא נרגענו מזה דקות ארוכות.

בצהריים התקשרה אלי חברה אחרת, רווקה וסיפרה שקרה לה לפני שבוע משהו מופלא. היא הייתה צריכה להגיע לפגישה עם מועמדת לעבודה אצלם בחברה, בדרך היה לה פנצ'ר בגלגל. חסרת אונים היא עצרה את האוטו בצד ודבר ראשון התקשרה למועמדת לבטל.

המועמדת אמרה שהיא בדיוק התכוונה להתקשר אליה ולהגיד לה שהיא רוצה לבטל את הפגישה כי היא לא מרגישה טוב. "התעצבנתי" התלוננה חברתי, "מה היא מבטלת ברגע האחרון, מה רבע שעה לפני הפגישה נודע לה שהיא לא מרגישה טוב?" "טוב, אל תהיי רעה, זה יכול לקרות. זה קטע ששתיכן באותו זמן רציתן לבטל"

אני עוד בעניין ה'איזה קטע' מהבוקר. "עזבי שטויות, לא בגלל זה אני מספרת לך את זה. אני עומדת ליד הפנצ'ר עצבנית בטירוף ופתאום עוצר לידי גבר חלומות. לא רק שתיקן את הפנצ'ר בשניות והזמין אותי לקפה אלא שעד לפני שעה היינו יחד. את לא מבינה בכלל, אני מאוהבת עד השמיים"

"מדהים, מה לא עבדת כל השבוע?" "מה קרה לך? השתמשתי בתירוץ של המועמדת, מה לי אסור?"

"איזה יופי, איך אני שמחה. את קולטת איזה קטע? אם לא הפנצ'ר והמועמדת, לא היית בסיפור אהבה עכשיו.

בסוף היום כשהבן שלי הרים את הטלפון ואמר: "איך ידעתי שתתקשר עכשיו" כבר רק חייכתי לעצמי.

לפני השינה נזכרתי במה שאלברט איינשטיין אמר

ש"צרוף מקרים הוא הדרך של אלוהים להישאר אנונימי"

 כל הזכויות שמורות לטלי דויטשר שחר©

נהניתם? מוזמנים לשתף

מוזמנים להגיב